החלטה בתיק ב"ש 4277/08

1.         לפניי ערר המדינה על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) מיום 3.3.08 בב"ש 9703/08, לפיה נעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 5436/08, אך נתאפשר לו להשתחרר בערובה בתנאי "מעצר בית" מלא בביתו, אגב איזוק אלקטרוני ופיקוח של שני ערבים.

2.         בכתב-האישום בת"פ 5436/08 בבית-משפט קמא הואשם המשיב בעבירת איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במקביל להגשת כתב-האישום, עתרה המדינה, בתיק ב"ש 8915/08, למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו באותו הליך.

בכתב-האישום נטען, כי ביום 29.1.08 בשעות הצהריים, לאחר שנודע למשיב כי בית-המשפט לענייני משפחה בירושלים החליט להעביר את בנותיו למסגרת של אימוץ, נכנס המשיב ללשכת הרווחה העירונית שבשכונת מגוריו והשמיע איומים כלפי פקידות הסעד שטיפלו בעניינו - ג'ורדנה וורד. משפגש המשיב את ג'ורדנה, דרש בהבעת פנים מאיימת לשוחח עמה. פקידת הסעד נבהלה ויצאה מחדרה. בהמשך, משהגיעה לעברו פקידת סעד אחרת, אמר לה המשיב "שאף אחד לא יקח את ילדיו, ואם יקחו אותם - ג'ורדנה וורד הן האחראיות והן יהיו עטופות בלבן, כי הן הוציאו את הילדות וכל זה באשמתן" (כלשון כתב-האישום).

3.         יצוין, כי העבירות הנדונות בוצעו כארבעה חודשים לאחר שהמשיב שוחרר בערובה בגין עבירת איומים חמורה קודמת כלפי פקידת הסעד ג'ורדנה, וכלפי עובדים נוספים מרשויות הרווחה, שבעניינם הוגש נגדו כתב-אישום ביום 30.12.07 בת"פ 5132/08. על-פי הנטען בכתב-האישום בת"פ 5132/08, ביום 9.10.07, בעקבות דיון משפטי בעניין ההכרזה על בנותיו כבנות אימוץ, התקשר המשיב לעובדת הסוציאלית גילה חוגי ואמר לה "כי אם השופט יעשה טעות ויכריז על הבנות כבנות אימוץ, הוא יוציא את העין של העובדת הסוציאלית ג'ורדנה, ועוד כמה אנשים בשירותי הרווחה, ואחר-כך ישב בכלא ויחיה כמו מלך" (כלשון כתב-האישום).  כן נטען בכתב-האישום הנוסף, כי כשלושה חודשים לפני-כן, ביום 19.7.07, בתום הדיון בעניין בנותיו בבית-המשפט לענייני משפחה, השמיע המשיב איום באוזני העובדת הסוציאלית גילה חוגי, באמרו: "אם מישהו יגע בילדות שלי, אגע בילדים שלהם". בגין שני האיומים האמורים נחקר המשיב במשטרה ביום 15.10.07, ובתום חקירתו, שבה הכחיש את המיוחס לו, שוחרר בערבות עצמית. תיק החקירה הנוסף, הנוגע לת"פ 5132/08, הוגש לעיוני במהלך הדיון בערר, ונתחוור כי יש בו ראיות לכאורה לביסוס האישום.

את עבירת האיומים הנדונה בתיק הנוכחי - ת"פ 5436/08 של בית-משפט השלום -  כלפי פקידות סעד, ביצע המשיב כשלושה חודשים לאחר שחרורו בערובה.

יוער, כי בעקבות האיומים נתונה פקידת הסעד ג'ורדנה בחרדה פן המשיב יפגע בה, ומאז חודש אוקטובר - נוכח מהות האיומים והישנותם - היא מלווה על-ידי שומר בעת הגעתה ללשכת הרווחה ובעת יציאתה ממנה.

4.         במסגרת הבקשה למעצר עד לתום ההליכים בתיק הנדון, הציעה הסנגוריה לבית-משפט קמא חלופת מעצר בעניינו של המשיב, לפיה ישהה הלה בביתו, בפיקוח של אשתו ושל אביו. שירות המבחן העריך בתסקיר המעצר, כי שחרור בערובה בפיקוח השניים הנ"ל לא יתאים כחלופת מעצר. חרף ההמלצה השלילית של שירות המבחן, החליט בית-משפט קמא ביום 20.2.08 לשחרר את המשיב בערובה בתנאי "מעצר בית" מלא בביתו, תחת איזוק אלקטרוני ופיקוח של שני ערבים - רעייתו של המשיב וגיסו.

5.         על ההחלטה האמורה מיום 20.2.08 הגישה המדינה ערר לבית-משפט זה, בתיק ב"ש 4221/08, אשר נדון לפני כב' השופטת כנפי-שטייניץ. משנתחוור במהלך הדיון בערר ביום 24.2.08, כי גיסו של המשיב חזר בו מנכונותו לפקח על המשיב, נתקבל הערר בהסכמת הצדדים, והמשיב נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בשולי ההחלטה צוין, כי אין בהחלטה כדי למנוע מהמשיב לפנות לבית-משפט קמא בבקשה לעיון חוזר שבה יציע חלופת מעצר הולמת אחרת.

6.         ביום 28.2.08 הגיש המשיב לבית-משפט קמא בקשה לעיון חוזר, בתיק ב"ש 9703/08, שבה עתר לשחרורו בערובה בתנאי "מעצר בית" בביתו, בפיקוח מלא של רעייתו, ובפיקוח חלקי של הגב' רחל שופר, בין השעות 08:00 - 15:00.

7.         בדיון שהתקיים ביום 3.3.08 בבקשה לעיון חוזר בבית-משפט קמא, נעתר בית-משפט קמא לבקשה, והורה על שחרורו של המשיב בערובה בתנאים שפורטו ברישא להחלטה זו.

            בית-משפט קמא לא הקל ראש בחומרת האיומים החוזרים ונשנים שהשמיע המשיב כלפי עובדות לשכת הרווחה, ואף היה ער לצורך להגן על פקידות הסעד הנתונות בתחושות של חרדה מתמדת נוכח האיומים. עם זאת, הוסיף וציין בית-המשפט, כי "אין להוציא מכלל אפשרות, שהתבטאותו של המבקש נבעה מייאוש, יותר מאשר רצון לפגוע", וכי "יש לתת... משקל נכבד... לטענת ב"כ המבקש, כי יש לאפשר למבקש להיפרד מבנותיו, אשר אין לדעת האם ומתי יוכל לראותן לאחר שתאומצנה" (עמ' 6 ש' 7-9). על-רקע האמור סבר בית-משפט קמא, כי הצעת המשיב, לפיה יהיה נתון בפיקוח רעייתו בכל שעות היממה, ובפיקוח ידידת המשפחה, הגב' רחל שופר, בשעות שבהן לשכת הרווחה פתוחה, הנה חלופת מעצר הולמת; בהעירו כי "אין אנו חיים במציאות אידיאלית. בית-המשפט היה מעדיף חלופת מעצר טובה יותר, ואולם אין כזו בנמצא" (עמ' 6 ש' 26).

8.         כנגד ההחלטה האמורה הוגש הערעור דנן.

            המדינה סוברת, כי לא היה מקום ליתן אמון במשיב שיקיים אחר תנאי השחרור בערובה, וכי אין מדובר בחלופה אפקטיבית שתפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

            ב"כ המשיב גורסת, כי חלופת המעצר שנקבעה הנה ראויה והולמת, ואין עילה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא.

9.         לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי חלופת המעצר שבה נקט בית-משפט קמא בעניינו של המשיב, אינה הולמת ולא תפיג את החשש הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור - בכלל, ולביטחונן של פקידות הסעד המאוימות - בפרט.

            ראשית לכל, בנסיבות העניין לא היה מקום ליתן אמון במשיב שיקפיד לקיים אחר תנאי השחרור בערובה, וזאת הן מן הטעם שהעבירה המיוחסת לו בוצעה לאחר ששוחרר בערובה בגין איומים חמורים שהשמיע בעבר - בחודש יולי ובחודש אוקטובר - לפגוע בפקידות הסעד או בבני משפחותיהן; והן נוכח הערכת שירות המבחן לפיה מדיווחי גורמי הרווחה "עולה תמונה של אדם לא צפוי ולא יציב". לכך יש להוסיף את מהות האיומים הקשים - עקירת עינה של פקידת הסעד, פגיעה בילדיהם של עובדי הרווחה והאיום האחרון החמור לפגוע פגיעה חמורה בפקידות הסעד; וזאת על-רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב, בין-השאר, בעבירות סמים, אלימות וסחיטה באיומים, המצביע על כך שמורא החוק וגורמי אכיפתו הוא ממנו והלאה.

            זאת ועוד, חלופת המעצר שנקבעה אף אינה הולמת לגופו של עניין, הן מבחינת מיקום "מעצר הבית" בדירתו של המשיב המצויה בקרבת לשכת הרווחה, והן נוכח זהותם של מי שנקבעו כגורמים מפקחים אחר המשיב. באשר לרעייתו של המשיב, שאמורה לפקח עליו במשך כל שעות היממה, צוין בתסקיר כי היא אינה מתאימה לשמש כגורם מפקח יעיל ומציב גבולות ברורים למשיב, זאת, בין-השאר, נוכח היותה מוכרת כחולת סכיזופרניה וכמי שאובחנה כבעלת יכולות קוגניטיביות גבוליות. בכל הנוגע למי שאמורה לפקח על המשיב בשעות היום, גב' רחל שופר, הרי ששירות המבחן כלל לא בחן את התאמתה לפיקוח, וקשה להעריך עד כמה זו תוכל להשפיע על המשיב ולהוות עבורו גורם מרתיע. התנאי של איזוק אלקטרוני, בגדרה של חלופת המעצר שנקבעה, אינו אפקטיבי וחסר תועלת להפגת החשש הנשקף מהמשיב לביטחונן של עובדות לשכת הרווחה, שכן אם יצא המשיב מביתו יוכל להגיע תוך דקות ללשכת הרווחה, עוד בטרם תוזעק המשטרה למקום.

            ממכלול הטעמים האמורים, סבורני כי אין בחלופת המעצר שנקבעה כדי להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור, ועל-כן מתקבל ערר המדינה והחלטתו של בית-משפט קמא מיום 3.3.08 בדבר שחרורו של המשיב ממעצרו עד לתום ההליכים - מבוטלת.

ניתנה היום, ג' באדר ב' התשס"ח (10 במרץ 2008), במעמד הצדדים.